המשותף לכל המכשירים הפיננסים: קופות גמל, קרנות פנסיה ופוליסות ביטוח חיים הוא שמדובר במכשיר חיסכון לטווח הארוך. המדינה מעודדת פעילות זאת על מנת שלאזרחיה בבוא העת כאשר הם יצאו לגמלאות יהיו מספיק חסכונות על מנת להמשיך ולכלכל את עצמם בכבוד גם בתקופה זו של החיים.
כיצד מעודדת המדינה חסכונות אלו?
המדינה דרך רשות המיסים (הזרוע הביצועית) נותנת זיכוי ו/או ניכוי מתשלומי המס של האזרח בעבור ההפקדות שבוצעו לקופות השונות. כידוע החל מ-2008 הוחל צו הרחבה לפנסיה חובה על כלל המשק, כך שהמעביד מחוייב להפריש לנו מדי חודש עבור מרכיבי הגמל והפיצויים וכן העובד משתתף בהפרשות עבורו עבור מרכיב הגמל בלבד.
על פי צו ההרחבה המעביד מחוייב להפריש סכומים אלו על משכורת הבסיס בלבד של העובד, כך למעשה ההפרשות עבור העובד לא משקפות את כלל השכר אותו קיבל העובד (שכר ברוטו) לדוגמא: פרמיה, בונוס, עמלות, הוצאת רכב, שעות נוספות (לא גלובליות) ועוד…
עובד אשר מעוניין להגדיל את חסכונותיו המצטברים ליום הפנסיה, רשאי לבצע הפקדה עצמאית גם עבור אותו חלק בשכר בגינו המעביד לא הפריש כספים. הפקדות אלו מזכות בהטבת מס הכנסה אך על מנת לקבל את ההטבה יש להגיש דו”ח לרשויות המס ולצרף את האישורים הרלוונטים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה:
באם ביצעת הפקדות לקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוח חיים שלא דרך מקום העבודה, או בשיעורים מעל להפרשות המעביד מגיע לך כסף בחזרה.
